“תחושה של חוסר אמון בין התושב להנהגה” ● עידית ינטוב מדברת

מערכת הבחירות העירונית נמצאת כבר בשיאה שהשבוע התבשרנו על עוד כמה שינויים משמעותיים בהרכב המתמודדים למועצת ולראשות העיר בבחירות שייחלו בחודש חשון. השבוע אנחנו בחרנו לראיין את המעומדת לראשות העיר הגב’ עידית ינטוב, שבמהלך חג הפסח האחרון הודיעה על עזיבת הקואליציה, ופתיחת קמפיין הבחירות לראשות ומועצת העיר. ינטוב מתגוררת בחריש כמעט שבע שנים והייתה מהחלוצים הראשונים שהגיעו לכאן בחלק השני של העשור הקודם. “לא היה כאן כספומטים, דואר, וגם אשראי היו עסקים שעדיין לא יכלו לקבלו, לא שכונת הפרחים ולא צוותא” היא מציינת בתחילת הראיון . היא נולדה באזור בלרוס המערבית. היא נשואה ואמא לשלושה, והחלה את הקריירה במעוצה האזורית שער הנגב. לאחר עבודה בעיירית אופקים הגיע למודיעין ואף עבדה בחברת מיקרוסופט ומשם הגיע לחריש ומאז היא כאן נמצאת בקלחת העירונית. לאורך כל הראיון היא אומרת שהיא “מאמינה בחיה ותן לחיות”.

ראיון עם ינטוב בימים בו הרוחות בחריש עדיין סוערות בעקבות הפגנות השבת בג’ימבורי שהתרחשו לפני כשבועיים הם לא דבר פשוט. ובכל זאת בחרנו לראיין אותה ולשמוע בלי פילטרים את דעתה בנושאים הבוערים שעל סדר היום העירוני, וכמובן על מלחמות השבת שחזרו לכאן לפני כשבועיים.

כאן המקום להבהיר בצורה ברורה – שחלק מהדברים שנאמרים בראיון אינם משקפים את רוח ועמדת האתר, אלא את דעתה של  הגב’ ינטוב בלבד.

 

שלום גב’ ינטוב, נתחיל בשאלות הראשונות למי שלא מכיר אותך: מה את אוהבת בחריש?

המרפסת שלי. אני מניחה שמשקיפה על חורשה טבעית שבהמשך לפארק המרכזי ועל מנורה של היכל מנחם וקירותיו המחופות אבנים ירושלמיות.
הנוף הזה מקשר אותי לתיאורה של ירושלים בספר האמן ומרגריטה של מיכאיל בולגקוב.

אם לא הייתי גר בחריש איפה היית בוחרת להתגורר?

הייתי חוזרת למודיעין. מאז העלייה לארץ בשנת 91 חיפשתי מקום להרגיש בו בבית
שאלתי את עצמי הרבה פעמים – האם אפשר להרגיש בבית במקום שלא נולדת בו ולא גדלת בו לפחות עד גיל ההתבגרות, אז מסתבר שכן.
תחושת להרגיש בבית, שהיא בעצם, תחושה של שלווה פנימית, שקט פנימי וביטחון.

כלומר הפוך מפחד וחרדה?

התחושה הזו מאפשרת לגוף ולנפש שלנו לצאת ממצב הלחץ, שמתפרש בעיניו כמצב של הישרדות, מלחמה, “הלחם או ברח”, התגוננות וכו’ – למצב שהכל בסדר והשטח בטוח
לראשונה הרגשתי ככה במודיעין כמעט 20 שנים לאחר העלייה לארץ אבל מכיוון ולא יכולנו מבחינה כלכלית להרשות לעצמנו לקנות בית במודיעין חיפשנו מקום שבו נוכל שוב להרגיש את אות ההרגשה ובחרנו בחריש – עוד מקום שרוב התושבים לא נולדו בו ומחפשים את הבית – את השטח הבטוח ולא עוד מלחמות הישרדות. וזו התחושה שצריך שנרגיש כאן בחריש.

איזה דמות את מעריכה?

אינה זילברגרץ, מנכ”לית ישראל ביתנו. מתוגררת במודיעין. היחידה מבין כל מנכלי המפלגות בארץ, שעושה עבודה נפלאה.

דמות חרדית שאת מעריכה?

יש איש צדיק אחד שמעולם לא פגשתי, שאף כתב פוסט בפייסבוק נגד מחאות “שאבוס” (המחאה נגד קוי האוטבוס שנפתחו בחריש ובשאר המקומות בארץ בשבת) רק כתבתי לו תגובה בפייסבוק פעם אחת לפני שלוש שנים.        ואם הוא גולש אצלכם באתר אז אני מקווה שהוא רואה כי הוא אדם חרדי. הוא פרסם הודעה נגד מחאות השבת השבוס באותם ימים ואני מעריכה אותו על זה. קראו לו דביר מקהילת ‘אהבת ישראל’. אדם הגון וראוי להערכה.

משהו שלא יודעים עליי
-שאני בכלל לא רוסיה. בפרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ישראלים רבים השכילו להבין שאנשים שחיו לצידם במשך למעלה מ30 שנים הם לוואי דווקא “רוסים”
אני נולדתי בעיר מולדתו של רב קניבסקי ז”ל ושל סבתא של גולדה מאיר – עיר פינסק שעד 1939 הייתה משתייכת לפולין (אז לפי הסבתות אני פולניה), בעת סיפוח העיר לברית המועצות (בלרוס) בשנת 1939 היוו היהודים רוב מוחלט בקרב תושבי העיר: ערב מלחמת העולם התגוררו בעיר כ-21,000 יהודים, מתוך כ-35,000 תושבים. באותם שנים הייתה העיר תחת הכיבוש הגרמני, ויהודיה הושמדו כמעט לחלוטין.
ואם כבר מדברים על מלחמת העולם השנייה, למרות גילי הצעיר יחסית אני דור שני לניצולים, הוריי ניצולי שואה.

הציבור החרדי דתי בעיר טוען שחסרים בתי כנסת בעיר אייך את מתכוונת לטפל בנושא?

הציבור הדתי והחרדי יצטרך להתאזר בסבלנות, כי רשות לא יכולה לענות על צרכיו של ציבור אחד בלבד. יש פה קהילות רבות שחסרים להם מבנים ושירותים שעונים להגדרת הצורך הבסיסי. אני כן יכולה להבטיח שמענה יהיה לכולם, אבל יש מגוון קהילות וציבורים המשוועים למענה, בדומה לבית כנסת. עד סוף הקדנציה שלי כראשת עיר, אדאג למלא צרכים בסיסיים של כלל הקהילות.

בעבר תמכת בחוק השבת שמגדיר היכן מותר יהיה לפתוח עסקים והיכן יהיה סגור בשבת, מה שייתן מענה נכון לכולם. וכיום את קוראת לשנות את החוק , מה הסיבה שלא התנגדת בזמן אמת לחוק השבת?

אתם מכירים את פוליטיקת ההפחדות? ודאי שמעתם לא פעם שאני חילונית רדיקלית, שהולכת להפוך את חריש  לפסטיבל אכילת חזיר בכל רחבי העיר 24/7. אז הפחידו אתכם! לא היה ולא יהיה!

גם אותי הפחידו שיש סיכוי שב- 2023 תבחר פה הנהגה חרדית שתהפוך את חריש למאה שערים והכל ייסגר. לא יהיה לא בר קואלה, לא סופר אלונית בתחנת דלק ובטוח לא מכולת רוסית וכדי שזה לא יקרה חייבים להעביר חוק שבת, לכן לא התנגדתי. וחשוב לי להדגישי הרי לא קראת לבטל את החוק, אני קוראת לעדכן אותו, ולהפסיק את מלחמת ההישרדות בין קהילות בצוותא ע”י הגדרתו של המרכז המסחרי שם יהיה פתוח בשבת. אמרתי לאורך כל הדרך: מענה נכון לכולם, כך נוכל להבטיח שציביונה של השכונה ושל העיר כולה  ישמר כמעורבת ומכבדת לכל תושביה.

את בימים אלו נמצאת בקמפיין בחירות לראשות העיר. מי תרצי לצדך כסגנים?
עדיין לא נחשפו כל רשימות המועמדים, אז מוקדם לדבר על סגנים. מה שבטוח זה שאני רוצה שאנשיי שמלווים אותי יכנסו איתי למועצה. מי שרוצה להצביע צריך להבין שהוא צריך לתת את הקול שלו גם לרשימה שלי כדי שאוכל לקדם דברים באמת. אני לא רוצה להיות ראשת עיר בשביל הכסא או הטייטל, אני רוצה להצליח לקדם פה עיר מאוזנת, מתפתחת ומתקדמת. ובשביל זה אני צריכה את 2 הפתקים, לראשות העיר ולרשימה למועצה. ואז נדע שאנחנו בדרך להיות עיר שגם אתה תהיה מרוצה ממנה.

האם תכניסי מפלגות חרדיות איתך לקואליציה ?
אם הנציגים החרדיים כמו אותו הבחור הרב דביר כרבי שהזכרתי קודם אין לי שום בעיה לשבת כי יש בדבריו אהבת ישראל אמיתית. אני אשב עם אנשים ונשים שיש להם חזון אמיתי, שיש בהם ‘דרייב’ לעשות ומבינים ומחבקים את המגוון שיש לנו בעיר.

 

מה הפרויקט המשמעותי ביותר שקידמת בקדנציה הנוכחית ,ומה הפרויקט הראשון שאותו תקדמי אם תיבחרי.
הפרויקט המשמעותי ביותר לדעתי זו הייתה ההחלטת הממשלה השנייה של חריש. בזכות שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן שהוקצו לחרישמעל חצי מיליארד שקל לפיתוח ועוד.

הפרויקט הראשון שאקדם – שינוי מדיניות 50/50. המשאבים בעיר צריכים להתחלק שווה בשווה בין הקהילות והמגזרים. חצי מהעיר משתייך לציבור הכללי, ומגיע לו להרגיש כאן בבית. לעבוד קרוב, להנות ממבני ציבור, פעילויות וכו’ שמתאימים לאורח החיים שלהם, בדיוק כמו שלקהילה דתית או חרדית מגיעות הזכויות האלו. כרגע, זה לא המצב, אבל זה ישתנה.

מה ההיית עושה כדי להוריד את מפלס ההפגנות בעיר?
גורמת לאנשים להפנים מה החזון של העיר, לאן היא הולכת ושאין להם על מה להילחם. אבל לא בסיסמאות, אלא בעשיה תכלס. אני בטוחה שברגע שיובהר לציבור חזון וכיוון ברורים, הלהבות ירדו. אולי יהיו כמה שיחליטו שהחזון לא מתאים להם, ואולי העיר תאבד אותם כתושבים(אני מקווה שלא), אבל לכל השאר יהיה ברור שזו עיר שמחבקת אותם ודואגת להם.

 

מפלגת הליברלים תקפה אותך במהלך המליא האחרונה בעניין תנועות הנוער בטענה כי את מייצרת פילוג בין המגזרים ?
יפה שהזכרת. הסיעה הליברלית בחרה באסטרטגיית תקיפה כאסטרטגית קמפיין זו הבחירות שלהם. ואת זה צריך לזכור, ולא להתרגש יותר מדי.

מתוך חשש מובן, הסיעה הזו בחרה לחבור לכוחות אחרים, וסרבה לשתף פעולה עם יוזמות לטובת הציבור שלה עצמה. אני רואה בזה חרדה קיומית וחוסר נסיון פוליטי. בסופו של דבר צריך לזכור את העובדות. בבחירות 2018 פחדו שהעיר תתחרד והתושבים נתנו להם את המנדט, שלושה מנדטים ליתר דיוק. והיום, 5 שנים אחרי. העיר נמצאת באותו פחד בדיוק. אז משהו כנראה לא עובד. הם יודעים שהציבור מבין את זה.

 

 מה לדעתך הייתי משנה בעיר?
יש לי רשימה של דברים והיא נחשפת לאט לאט, כדאי לעקוב אחריי ברשת. אבל הראשון שבהם זה מערכת בין הנהגה למונהגים. בין הנהגת העיר לתושבים. יש תחושה לא נעימה של מעין חוסר אמון, ולא כך הדברים צריכים להיות. ראשת עיריית בית שמש, ד”ר עליזה בלוך אמרה דבר יפה בערב חג שבועות ששמעתי: כשבני ישראל קבלו את התורה, הם עמדו שם כולם. צעירים ומבוגרים, זקנים ותינוקות, נשים וגברים, חולים ובריאים, בעלי מוגבלויות, גבוהים, נמוכים. כולם. רק ככה אפשר באמת להנהיג. כשכולם עומדים יחד ושואפים לאותו כיוון. כל דרך אחרת, של הפרדה ופיצול פשוט לא תעבוד.

 

מה לא היית משנה בעיר?
הקהילתיות. על ירושלים אמרו עיר שחוברה לה יחדיו, אז אצלנו אפשר להגיד את זה על התושבים והתושבות. באנו מכל מיני מקמות בארץ, בלי לדעת לאן ומה הולך להיות. ואין לנו ברירה אלא להחזיק חזק אחד בשניה ולבנות את העיר בעצמנו. זה קשה, אבל זה ציוני ומרגש.

מה חסר לך בעיר?

המון דברים, כמו לכולם. אבל כאמא חילונית אני מאוד סובלת מזה שאין מקום לאכול בו לארוחת בוקר עם הילדים בשבת. רוב האנשים מתפרנסים מחוץ לעיר, מגיעים הביתה מאוחר ויוצאים מוקדם בבוקר, אז אין זמן משפחה באמצע השבוע. מתי עוד יש לנו זמן לצאת מהבית ביחד ולהנות מזמן איכות טעים ובריא.  וחשוב שתדעו, המצב הזה מכניס לחצים הביתה, הורים מפסידים את גידול ילדיהם, וחס וחלילה זה עלול לפרק משפחות. הבילוי הזה יחד בשבת מציל נפשות ושומר על הבתים שלנו.

את מתפללת בבית הכנסת?
הפעם היחידה שהתפללתי בחריש הייתה בגינה של דירה פרטית – מקום תפילה של הקהילה האורתודוקסית השוויונית שגם לה לא היה בית כנסת. חברים וחברות טובים שלי מתפללים, ובית כנסת הוא מקום לכל יהודי, חלק באים יותר וחלק פחות. חשוב שיהיה, אבל חשוב שלצידו יהיו עוד מבנים המשרתים קהילות אחרות, באופן שהם צריכות.

 

ממה את מתפרנסת היום?
כפי שאתם וודאי יודעים לפני הבחירות המוניציפליות ב2018 הייתי עובדת מועצה ונאלצתי להתפטר כדי להתמודד.
כבר 5 שנים המפרנס היחיד אצלנו בבית זה בעלי כי אני הקדשתי את כול כולי לעשייה למען חריש בהסכמה ותמיכה מלאה של משפחתי. ואני מעריכה אותם על התמיכה, מבחינתי משפחתי תורמת לבניין להעיר לא פחות ממני.

 

 

 

אסוציאציות

חריש – בית

משפחה – חום ואהבה

אביגדור ליברמן – חכמה וניסיון

המלחמה באוקראינה – כאב

חרדים – שמרנות

שבת – תרבות, מסורת, יהדות

כשרות – אכילה בריאה, רמב”ם

הפרדה באירועי תרבות – מנהג עתיק, לא ממלכתי (אפשרי בהסכמה לא באירועים ממלכתיים)

טבע – ירוק

ואהבת לרעך כמוך – מושג יסוד הדרך לעיר בריאה

האני מאמין שלך – חיה ותן לחיות – את, אתה, ואני.

 

 

 

 

מרחבי האתר
דילוג לתוכן