יונתן בירנבוים, משפחה
כמו בשער ערי הארץ גם במרפסות העיר החרדית החדשה חריש כבר מתנהלת מלחמה שקטה בין המועמדים לראשות העיר: יצחק קשת המכהן כעשור כראש העיר, והטוען לכתר משה בן זיקרי. לצד השלט “ממשיכים להוביל” של קשת, זועק שלט אחד בנחישות “הגיע זמן בן-זקרי”.
קמפין אחר כבר הכתיר את האחרון וקבע כי הוא ראש העיר חריש. “אפשר בהחלט לראות את זה כעובדה מוגמרת”, יסבירו במטה של בן-זיקרי, אבל המרפסות הן רק חלון הראווה למה שהתרחש וגועש מתחת לפני השטח. בינתיים.
העיר חריש כבר לא חדשה , לפני כעשור סיימה הוועדה הממונה את תפקידה והתקיימו בחירות ראשונות שבן נבחר יצחק קשת לראשות העיר ברוב קולות: 300 מתוך 550 בעל זכות בחירה. בבחירות האחרונות, לפני כחמש שנים, נבחר שוב קשת לראשות העיר ברוב ענק. מאז החלה חריש לתפוס תאוצה ובמהלך הקדנציה הנוכחית, שאוטוטו באה לסיומה, התרחש האכלוס המסיבי בעיר. אבל הכמות לבד אינה משחקת תפקיד כמו המגוון האנושי והמגזרי שהגיע להתגורר בעיר הצפונית החדשה שהתחילה כהבטחה גדולה ובשורה של ממש. האם אכן זה המצב כיום? התשובה לכך לא חד משמעית, וכמו בכל דבר תלוי את מי שואלים.
עו”ד אייל אמרגי מתגורר בחריש כשנה וחצי ומשתייך לקהילת ברסלב בעיר. את מרפסת ביתו מכסים שלטים הקוראים להצביע למועמד בן זקרי. מה שמביא אותנו להתעניין: איך תוך שנה וחצי כתושב העיר הצלחת לגבש לעצמך ולהחליט מי האיש הנכון לנהל את העיר? “בהתחלה אהבתי מאוד את ראש העיר הנוכחי ואף תמכתי בו, היה נראה שהוא עושה דברים טובים ופועל לרווחת התושבים, עם הזמן הבנתי שבכל צומת דרכים שבו נדרשת מעורבות של העייריה, העסק מנוהל כאילו מדובר בעירייה נידחת של כמה עשרות תושבים. זה כך בביטחון, ברווחה, בחינוך, בתחבורה ציבורית, בתעסוקה וכמעט בכל תחום. לאט לאט הבנתי שהעיר חייבת שינוי מרענן”.
רענון הוא תמיד טוב, אבל האם זו לא האשמה גדולה מדי?
“בא ניקח לדוגמא את הפרמטר של הביטחון בעיר. בשנה וחצי האחרונות נגנבו מהעיר יותר מ-200 רכיבים. העירייה עומדת מנגד ולא מספקת את המענה הראוי. יש אומנם תקן לתחנת משטרה אך היא טרם נבנתה. מי שגילה תושייה הוא דווקא המועמד בן-זקרי שהקים לפני כשנתיים את ארגון ‘שומרי הארץ’, שבו מתנדבים תושבי העיר שמבינים שאם הם לא יקחו את העניינים לידיים, אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומם”.
אל נושא הביטחון האישי הרעוע של תושבי חריש עוד נחזור בהמשך, אבל בינתיים ביקשנו לשמוע על נושאים נוספים שלטענת מתנגדי ראש העיר הוזנחו ללא טיפול ראוי.
עו”ד אמרגי: “מכיוון שמחירי הדירות היו זולים יחסית למקומות אחרים, נמשכו אל העיר משפחות רבות מוחלשות מבחינה סוציו-אקומנית. העייריה לא טיפלה כראוי בצרכים שלהם, לכאורה בכוונה כדי שבלית ברירה הללו ייפלטו מהעיר, דבר שלא קרה. למעשה, מי ששוב לקחו את העניינים לידיהם היו תושבי העיר וארגוניים פרטיים, בהם בן זיקרי בעצמו, שמקבל כמדי יום כמה וכמה פניות ממשפחות במוצוקה ומסייע לכולן עד כמה שאפשר”. לטענת אמרגי נושא החינוך בעיר אף הוא לא מספק את צורכי התושבים. לדוגמה בית ספר ממ”ח המונה 260 תלמידים מתמודד כבר זמן רב עם מחסור בכיתות ומתנהל בצפיפות נוראית. ואם מחסור עסקינן, צפה ועולה מייד סוגיית התחבורה הציבורית: “מבטיחים שוב ושוב להוסיף קווים לעוד ועוד יעדים ובפועל מעמיסים ייעדים על קווים שכבר קיימים, בלי להקים קווים חדשים. האבסורד זועק לשמיים. האוטבוסים שיוצאים מהעיר הרבה יותר צפופים והמסלול שלהם מתארך. ובכלל, בנושא התחבורה אומנם העי חריש ‘יושבת על כביש שש’ אבל אין חיבור ישיר לעורק הראשי המשמש יציאה וכניסה ראשיים לעיר. גם רכבת העמק ‘עפולה – תל אביב’ עדיין לא יצאה לדרך והיא תקועה בתחנה”.את נושא התעסוקה בעיר מסכם אמרגי במשפט אחד: “אין כאן תעסוקה בכלל”. ובהרחבה: “אין משרדים, אין תעשייה, אין אפילו מוסך אחד או פנצ’רייה’. הרוב המוחלט של תושבי העיר יוצאים לעבוד בחוץ”.
מה בכל זאת ראש העיר כן עשה?
ראש העיר נחמד ומדבר עם פוליטיקאים על פתרונות של מכלול הבעיות, אבל כדי לנהל עיר של 40,000 תושבים, ובטווח של חמש שנים תגיע למאה אלף תושבים, לא מספיק לחייך ולהיות נחמד. אפשר גם להגיש בג”ץ שצריך להפוך שולחנות. ראש העיר כנראה עייף וזחוח לאחר עשר שנים על הכיסא. מה שהמדינה נתנה קיים בעיר, מה שתלוי בהמשך ניהול פיתוח של העירייה פשוט לא קורה. יש עובדי עירייה אכפתיים שבאמת משתדלים לעזור אבל הם מיעוט שעובד בחלל ריק”.
ומעל לכל הבעיות המונציפאליות, מה שמעיב על העיר הפסטורלית שהפכה לזירת התגוששויות הוא מרקם היחסים השברירי בין תושביה החרדים לחילונים. למרות הכותרות הלא מחמיאות שסיפקה העיר בשנים האחרונות, אמרגי, כמו רבים אחרים, מבקש להדגיש דווקא את ההרמוניה: “רוב הזמן היחסים טובים ותקינים. ייאמר לזכותו של ראש העיר שהתעקש לא לבנות קולאציה חרדית הומוגנית אלא כזו שמעורבת עם כלל התושבים ובכך העניק לחריש נראות של ‘עיר של כולם’. עם זאת קואליציה כזו העניקה לקשת את הגב להעביר חוק עזר עירוני לפתיחת עסקים בשבת, למשל”.
לפי מה שאתם אומרים כולם חיים כאן בצוותא ובהרמוניה ראוייה לחיקוי? אני שואל וזורק רמז עבה על השכונה שמספקת לא מעט כותרות בין חרדים חילונים בעיר – בצוותא. “האמת היא שגם שם רוב הזמן היחסים מתנהלים על מי מנוחות, רק שמדי פעם הקצוות משני הצדדים מגיעים לחיכוכים שהטונים שלהם מהדהדהים בכל העיר ומחוץ לה. מי שמחפש לריב ימצא לריב, אבל רוב התושבים חיים ביחד זה לצד זה בהבנה ובכבוד”.
התחנה הבאה שלנו בעיר נמצאת בקהילת ‘לב יוסף’ בראשותו של הרה”ג בועז סימן טוב, הממוקמת בשכונת המריבה בצוותא. אנחנו עומדים על חורבות מה שהיה לפני חמישה חודשים בית הכנסת של הקהילה “עד שהטרקטורים של העייריה הגיעו ביום אפור אחד והרסו הכל עד היסוד, כולל ריסוק של ארון הקודש והשלכת הציוד והספרים לחסידים של גשמי הזלעפות שירדו באותו יום”, מלין הרב סימן טוב.
מה יש לעירייה נגד הקהילה או נגד בית הכנסת?
אני לא חושב שמדובר במשהו אישי, יש כאן כיוון מהותי שמשקף את היחס של העייריה כלפי הדת בעיר, אם זה בבתי כנסת, במוסדות חינוך, במקוואות, או כמו שראש העיר התבטא בפירוש: ‘אני אחנך את החרדים’. קשת משתמש בחזות הדתית שלו כדי להראות לדתיים ‘הנה אני משלכם’, אבל הוא לא באמת סופר אותנו. הוא מנסה לרקוד על שתי החתונות ולמעשה הוא הורס את שתיהן”. את הרב בועז סימן טוב אני זוכר היטב מביקורי הקודם בעיר לפני כשנתיים, אז הגעתי לסקר עבור ‘משפחה’ את אחד החיכוכים הגדולים בין חרדים לחילונים, בעקבות צופר של שבת שהותקן באופן פיראטי על אחד מגגות הבניינים. אז, כך זכור לי, הרב סימן טוב לה היה כל כך לעומתי כלפי ראש העיר. אני שאותו על כך. “אכן, לא רק שלא הייתי נגדו, עוד הייתי בעדו. הגורם היחיד שגרם למהפך המחשבתי אצלי ובכלל אצל כל בני הקהילה ורבים אחרים בעיר, זה הוא עצמו,. קשת הצהיר בעבר בריש גלי שלא יהיו קרוונים בעיר. הוא טען שזה מכער את פני העיר וייתכן שהוא צודק. עם זאת בהסכם הקולאציוני שנחתם ב-2018 עם הבית היהודי, חתם ראש העיר על הקמת מבנים יבילים לרווחת כלל תושבי העיר ועוד הוסיף שהנושא יהיה אצלו בראש סדר העדיפיויות. בפועל הוא מתגאה בכך שהביא לעיר מבנים יבילים לצורך תנועת נוער בלבד, למרות שהרבנים וראשי הקהילות הביעו דעתם במכתב מפורש נגד זה. זו בושה וחרפה”. לטענת הרב סימן טוב העירייה ביצעה כאן מה שהוא מכנה ‘תרגיל מסריח’: “מצד אחד העייריה אומרת שהיא לא מאשרת קרוונים לבתי הכנסת כי זה מכער את העיר, ומצד שני באותה נשימה היא נותנת לתנועת נוער, וזה לא מכער את העיר. כשאנחנו מבקשים הבהרות ומביעים את רצוננו לקבל גם מבנים יבילים, בא ראש העיר ואומר: ‘הנה, אני נותן לכם הקצאה. זה השטח ואתם יכולים לבנות’. הבעיה שאין מי שיכול לעמוד בהקצאות האלה. מדובר קהילות קטנות שזה עתה מתגבשות ואין ביכולתן לנצל את ההקצאה לבנייה. ביקשנו שייתן לנו למסד תקופה את הקהילה במבנה יביל, ולאחר שנתגבש ונוכל להתחייב על הבנייה נשתמש בשמחה ובתודה בהקצאה שקיבלנו. אבל הוא בשלו: לא נותן לקהילות לגדול ולהתפתח אלא להישאר קטנות ותלויות. זו בדיוק שיטת הפרד ומשול שראש העיר מוביל”.
איך היחסים עם התושבים החילונים בשכונת צוותא שבא ממוקמת קהילתכם?
“היחס האישי עם התושבים הוא טוב ואפילו טוב מאוד. רק מה? נוצר מצב שהחילוני מקבל את המקסימום והחרדים אפילו לא את המינמום. מאחר שיש קהילות שאין להן מענה, האפשרות היחידה שלהן היא לשכור דירות בשכונה שישמו כבתי כנסת או גנים. כמובן שהדבר מעורר אנטיגוניזם מצד השכנים החילונים, ודי בצדק, ולעיתים ההתנגדות מגיעה לכדי פינוי בכוח ובמחאות קולניות. כאשר אנחנו מבקשים ומתחננים ‘נו, אדרבה, תן לנו מבנה יביל ולא נצטרך לשכור דירות’, הוא אומר: ‘אבל החילונים מתנגדים'”.
הרב סימן טוב מסכם את הידרדרות היחסים: “מהתחלה הקהילה שלנו – המונה יותר ממאה משפחות – התנהלה בעייריה באופן ממלכתי, למרות שבמשך שנה וחצי היינו צריכים לנדוד מחוץ לשכונה כדי להתפלל. ארך זמן אבל בסוף הבנו שכל ההבטחות שקיבלנו הן ‘עורבא פרח’ לאחר התייעצות עם גדולי ישראל קיבלנו הוראה לא להקים אוהל עראי במקום בית הכנסת שהעייריה החריבה אלא מבנה של ממש, אפילו מבנייה קלה, כזה שיהיה לראש העיר קושי גדול יותר לבוא ולהרוס”.
המועמד בן זקרי הוא הבשורה הגדולה שלכם או שזו בסה”כ הצבעת מחאה?
“בן זיקרי בנתיים הוכיח את עצמו כשהוא עוזר בכל תחום שפנו אליו. יהודי חם בעל לב רחב שמגיע לעבוד ולפתור בעיות ולא להנציח אותן. התקווה הגדולה שלנו שיהיה איחוד בין המועמד בן זקרי למועמד יוחאי פראג’י. מאחורי כל אחד מהם יש ציבור גדול מתושבי העיר. אין ספק שאיחוד של שניהם יביא ל’כוחנו באחדותנו’ וישקף את הרוב המוחלט של תושבי העיר”. בשורה התחתונה מבקש הרב סימן טוב להבהיר, אולי לרכך מעט את חומרת הדברים: “עיקר העבודה הקשה מאחורינו. ראש העיר היה רוצה שנעוף מכאן אבל אנחנו לא זזים לשום מקום. אדרבה, ככל שיגיעו לעיר יותר חרדים ושומרי תורה ומצוות, כך נוכל לקבל את מה שמגיע לנו”. לאחר הרקע שקיבלנו הגיע הזמן לפגוש את מי שצובר לאחרונה תאוצה בקרב על ראש העיר עם ראש המכהן יצחק קשת. משה בן זקרי, מועמד ‘עוצמה יהודית’, מקורב לחבר המועצת של ש”ס הרה”ג רבי ראובן אלבז שליט”א.
אנחנו נפגשים במטה הבחירות “היחיד שנכון להיום פעיל בעיר”. בן זקרי מתנצל שהוא רק מסיים לטפל בבעיה שנשלחה אליו והוא מתפנה לשבת. לסקרנותי מציג בן-זקרי את ההודעה האחרונה שקיבל לטלפון האישי שלו המודיעה על גניבת רכב. כמי שעומד בראש ארגון ‘שומרי הארץ’ סניף חריש, חולש בן זקררי על כל ענייני הביטחון באזור, בעיקר גנבת הרכבים שמגיעים בשלב מסוים לגבולות חריש. הארגון מונה יותר מ-150 מתנדבים תושבי העיר, שהבינו כי לא על העירייה לבדה, אם בכלל, יסמוך התושב.
מה קורה בעיר מבחינת הביטחון האישי של תושביה?
בן זקרי: “נתחיל מזה שאין גדרות המקיפות את העיר. במרחק שתי דקות נסיעה מחריש נמצא הכפר הפלסטיני ברטעה., שהכניסה לישראים אסורה אליו. אין ברחבי הכפר שיטור- לא פלסטיני ולא ישראלי. כל ההתנהלות שם היא של אקס- טריטוריה בלי דין ובלי דיין. ולא מדובר על גנבות רכוש. באחת הפעמים הם גנבו רכב וביצעו בעזרתו שני פיגועים בשומרון, שבאחד מהם נרצח יהודי ונפצעו אחרים. כאשר רכב גנוב עם לוחית זיהוי ישראלית מסתובב בתוך העיר, אין לך שום אינדיקציה לחשוד שיושבי הרכב הם פלסטינים שעלולים לפגוע בנפש חלילה”.
ומה ראש העיר הנוכחי עושה בעניין?
“מבחינתו יש מספיק ביטחון. העיר אמנם מרושתת במצלמות אבל 30 הרכבים שנגנבו מחריש מתחילת 2022 מוכיחים שהן יותר לתצוגה. ביטחון אמיתי אין”.
מה אתה מתכונן לעשות כדי להגביר את הביטחון בעיר או לפחות את תחושת הביטחון של התושבים?
“דבר ראשון לסגור את הפרצות ולהקים גדרות ברמה הכי גבווה שיש, לבנות מסוף ייעודי לפועלים פלסטיינים ולבדוק אישורי כניסה כמו שיש בכל מקום שבו הם מועסקים. אנחנו קרובים ל’משול’ ואם חלילה יפרצו פה התפרעויות כמו ב’שומר חומות’ – העיר ממש לא ערוכה אליהן. מכיוון שאני מועמד ‘עוצמה יהודית’ הפיילוט של המשמר הלאומי של השר בן גביר יתחיל אצלנו”.
משה בן זקרי, בן 45, אב ל-13 כ”י., מתגורר בחריש כחמש שנים ופעיל חברתי בתחומי הרווחה, החינוך והנוער הנושר. אין פלא אפוא שרבים מתושבי העיר תולים בו תקוותם ואת דיוקנו על מרפסות הבתים עם הסלוגן ‘הגיע הזמן בן זקרי’. וכמו שאמר לנו אחד התושבים: “הוא מגיע עם קבלות”.
שמענו על מנעד רחב של בעיות במגוון תחומים, כמו רווחה, חינוך, תחבורה ציבורית, מוסדות דת ותפילה. איך אתה הולך לטפל למשל במחסור בבתי כנסת, בכיתות ובקווי אוטובסים?
קודם כל, מה שקרה בקדנצייה האחרונה מבחינת בתי הכנסת הוא טרגדיה שלא תתרחש יותר. יש שטחים ענקיים של העייריה שאפשר להנחית בהם מבנים יבלים לכל קהילה. למה בכלל הרסו את הקוון של ‘בני יוסף’, הרי יש שם מקום פנוי עם קרוונים נוספים? אין הסבר מלבד התנכלות אישית. “צריך להבין, מתוך 30 אחוז מצביעי מרכז-שמאל יש רק חמישה אחוז המשתייכים למפלגות קיצוניות ‘מרצ’. המוטו של ראש העיר הוא לחלק שיירים. לתת קצת לכולם ולהשקיט את כולם. מי שמרוויח מזה הם הקצוות – קבוצה קטנה של ‘דגל” וקבוצה קטנה יותר של ‘מרצ’. קהילות שלמות שנמצאות בתווך נופלות בין הכיסאות. “דוגמה נוספת של חלוקה לכולם בלי שאף אחד יקבל באמת משהו, קשורה לתחבורה הציבורית. יש קו אחד מחריש לבני ברק שנוסע בין שעה וחצי לשעתיים מכיוון שהוא מאסף דרך חדרה. מבחינת חברת התחבורה בכלל לא מדובר בקו לבני ברק אלא לתל אביב ובסהך הכל הוא עובר דרך ז’בוטינסקי בבני ברק בדרכו לתל אביב. הקו הזה משקף לגמרי את הכיוון של ראש העיר: לרצות את כולם. מבחינתו, לחרדים יש איך להגיע לבני ברק והחילוניים יוכלו להגיע לתל אביב. בפועל, החרדים לא מגיעים לתוך בני ברק אלא רק לז’בוטינסקי והחילונים צריכים לעבור בבני בשביל להגיע לתל אביב. אל וגם אלו סובלים מנסיעה ארוכה ומייגעת”.
אתה כראש העיר לא תרצה לתת לכולם?
התשובה היא חד משמעית לא. חרדי שגר בחריש ומשתייך לקהילה גדולה חייב לקבל הקצאה. זו עיר חדשה ולא חסר בה שטחים. למיעוט החילוני אתן מועדני נוער וקבוצות כדורגל, ואטפל בבעיית הנוער בסיכון – מה שלא מטופל היום כלל, אבל שום דבר לא מעבר לזה”.
מה לגבי חוק השבת המאפשר פתיחה של עסקים באזורים מסוימים בעיר?
“המציאות הוכיחה שזה לא עובד. המיעוט החילוני הקיצוני ניצל את החוק לפתוח מקומות נוספים שלא כלולים בו. בסוף יש כאן מיעוט קיצוני שמבין שהעייריה חלשה וראש העיר חלש והם יכולים לסחוט ועל הדרך לעשות פרובוקציות.. ואני מדבר על שני הצדדים”.
אתה תבטל את חוק השבת?
“בוודאי. הסטטוס קוו בעיר ישמר בלי להגיע למלחמות כמו שיש היום בכל המדינה”.
מה לגבי כיתות לימוד ומקוואות?
האמת היא שראש העיר נתן הרבה כיתות לחרדים, אבל בעיקר לאלו שחפצים הביקרו. הביקוש היום גדול וחייבים לתת מענה לכולם. בתכנון נכון אפשר להוסיף הרבה מקום ולא לחכות שתיפתח שנת לימודים ואז להגיד ‘וואי אין מקום’. גם לגבי מקוואות. המינמום הוא לתת מקווה לכל שכונה, בלי לחשוש מהמיעוט הקיצוני הקולני”. בנוגע לבעיית התעסוקה בעיר מגלה בן-זקרי כי הוא במו”מ מתקדם עם בעלים של אחד המפעלים הגדולים מתחום ההיטק והבנייה בארה”ב, להקמת מפגעל שיעניק עדיפות לתשבי העיר. לדבריו “זה לא רק תעסוקה עבור 2,000 תושבים אלא גם הורדת דרסטית של בעיית הרווחה”. בן זקרי מדבר על כך שלראש העיר הנוכחי יש אומנם קשר טוב עם רבנים מכל המגזרים, אבל בכוורת שלו לא נממצא דתי אחד, מה שאומר בעצם ש”הוא מסונדל”. אם ככה, למה הקהילה החרדית – ליטאית הולכת איתו? “זה לא נכון. הם אומנם קיבלו ממנו יותר מכולם, אבל עובדתית הם לא הצהירו עדיין שיבחרו בו. הם מחכים לראות מי המעומד עם המרב הסיכויים לנצח ואיתו הם ילכו”.
מה הסיכוים שלך?
“יש כרגע חמישה מועמדים, שניים מהמשמאל, קשת במרכז, ושניים מהימין האמוני שהם יוחאי פארג’י ואנוכי. הסיכוי גדול מסיבה פשוטה: יש בעיר ציבור מסורתי גדול שהצביע לראש העיר הנוכחי. אותו ציבור, שרבים ממנו מאוכזבים, יצביע לי ולא לפראג’י שנתפס כאיש של נפתלי בנט. זה גם לא סוד שהוא היה איש של קשת שהלך איתו שנים ביחד וגם לא רחוק ממנו בדעות. תוסיף לזה חמש שנים שהוא היה במסדרונות העירייה ולמעשה אין לו קבלות להציג”.
הסתובבנו בעיר ושמענו רצון של תושבים שתתאחד עם פראג’י.
“דבר ראשון, אנחנו יכולים להביא קולות שפראג’י לא מסוגל, מכיוון שמי שרוצה להצביע לקשת יצביע לקשת, ומי שלא רוצה – למה שיצביע לפארג’י? מהבחינה הזו אני האלטרנטיבה היחידה. מלבד זאת, כמספר תשע במפלגת ‘עוצמה יהודית’ יש לי קשרים עם מי שצריך בממשלה כדי לפעול לרווחת העיר”. לטענת בן זקרי עומדים מאחוריו רבנים רבים מכלל המגזרים. בהם גם ממועצת חכמי התורה, אך “עדיין מוקדם לתת שמות”.
האם לא כדאי להוציא מכתבים פומביים התומכים בך?
“אני לא צריך שהרבנים יתמכו בי כדי לנצח. מספיק שיעמדו מן הצד ויבקש להצביע למועמד אחר אלא יתנו לתשובים להחליט ואז אני לוקח את הבחירות בגדול”.
אתה חושב שתקח בסיבוב ראשון ברוב מוחץ?
“לא. יהיה סיבוב שני בין ראש העיר הנוכחי. פראג’י יבין שבלי איחוד יש לקשת סיכוי לקשת לקחת את הבחירות. אם פראג’י יבין את זה לפני הבחירות, אני פתוח לאיחוד”.
ואם פראג’י ילך עד הסוף?
“זה לא יקרה”.
רגע לפני שאני יוציא מהעיר אני פוגש את עו”ד ישראל יפרח, המתגורר בעיר כשלוש שנים ומקורב לראש העיר המכהן. הוא משיב על הטענות שנשמעו. לטענתצו, אכן, הטענות צודקות אך “המצב בעיר לא שונה מהרבה ערים אחרות”, לטענתו.
“למיטב ידעתי יש בחריש יותר משבעים מניינים בכיתות. זה שכל אחד רוצה בית כנסת יפה, אך העייריה הקצתה קרוב לארבעים שטחים עבור בתי כנסת. כמו כן יש בעיר שלושה מקוואות קיימים ועוד שנים בבנייה. אולי יש מחסור בעוד כיתות אבל בל נשכח שרק השנה נפתחו בעיר חמישה תלמודי תורה במבנים רחבים ומפוארים. “בסוגיית הביטחון אני לא חושב שיש מישהו במדינה שיכול להעיד על ביטחון אישיי מושלם. גנבת רכבים היא מכת מדינה. אין לזה קשר לראש העיר אלא לטיפול הממשלה. מידיעה אישית, ראש העיר מקיז דם כדי לרצות את התושבים. ברור שאי אפשר לרצות את כולם, וכן יש לו עדיין עבודה רבה לשפר ולקדם. איפה אין? “להגיד שסביב ראש העיר יש רק חילונים קציונים זה שקר. אנשים שוכחים שהם הגיעו לגור בעיר מעורבת, ואך טבעי שראש העיר יהיה מוקף גם בחילונים, אך הוא מוקף גם בחרדים ושומרי מסורת. “להגיד שראש העיר לא מקדם כלום זו תפיסה סובייקטיבית. אין ספק שיש עוד לאן להתפתח ולאן לשאוף, אבל חשוב לזכור שהעיר גדלה בשנים בודדות מ-2,000 תושבים ל-40,000. יש לא מעט דברים שדורשים קידום בנושא החרדי, והפתרון הוא איחוד שורות. כמה שיותר אצבעות במועצה יעזרו לקדם עוד ועדו לרווחת כולם”. האם העובדה ש”המצב לא שונה מערים אחרות” ,יניחו את דעתם של התושבים? או שמא הם יבקשו עתיד חדש יותר כמו שמבטיח בן זיקרי? האם הציבור החרדי יזכה סוף סוף למה שמגיע לו? ימים יגידו.
הכתבה פורסמה בחדשות השבועון משפחה 31.8.23 ובאדיבות המערכת
